מי צריך בני אדם? הכירו את טירון ודאש, כלבי עטלף עבור רעם טרנטון

הרשימה האינסופית לכאורה של דברים שמגיפת ה-COVID-19 ביטלה או דחתה כללה את עונת הבייסבול של ליגת המשנה של 2020, שעלתה ללקוחות פוטנציאליים צעירים בעונת התפתחות חשובה או בעבודותיהם בכלל.

אבל יש פוטנציאל אחד מאוד מאוד צעיר בארגון הניו יורק יאנקיז שהצליח לשמור על התקדמותו במסלול. זה יהיה דאש, ילד בן 10 חודשיםגולדן רטריברגור שמתאמן להפוך לכלב העטלף הבא של טרנטון ת'אנדר.

אם העונה תתחיל באפריל הבא - ובואו כולנו מקווים שזה יקרה - דאש יגיע לראשונה ככלב המחבט הרביעי של הת'אנדר, ויחלוק משחקים עם כלב המחבט הנוכחי של הקבוצה, הרוקי האהוב. זה המשך למה ש-ESPN כינה במדויק "העסק המשפחתי."

"דש מגיע ממש טוב", אומרת שלי ליבוביץ', הבעלים שלGreen Leaf Pet Resortוהמאלף של כלבי העטלפים. "יש לו קצת יותר דחף ממה שאולי יש לכלבים האחרים, אבל עם האימונים שלו הוא מסתדר מצוין. יש לו נטייה מענגת, אוהב את כולם ונהנה מהאימונים שלו".

הת'אנדר, שהיא שלוחת הדאבל-A של היאנקיז, מעסיקה כלבי עטלף מאז 2002. צ'ייס, שדמותו עדיין תלויה מעל היציעים בפארק ארם והאמר, היה כלב העטלף הראשון של הקבוצה. דרבי, בנו של צ'ייס, התחיל בשנת 2010, ועבד עם אביו במשך כמה שנים. בנו של דרבי רוקי התחיל כגור ב-2014, והשניים עבדו יחד מספר שנים. כולם גולדן רטריברים.

למרות שהוא קשור לטירון, דאש הוא כלב העטלף הראשון מחוץ לקו סבא-אב-בן. הוא בן דודו של טירון.

אריק ליפסמן, סגן נשיא בכיר למכירות תאגידיות של טרנטון רעם והאב האנושי של טירון ודאש, מקווה שדאש וטירון, 6, יוכלו לחלוק את חובותיהם של כלבי העטלפים בעונה הבאה. באופן אידיאלי, רוקי יעבוד את שני האינגים שלו, ואז דאש יקבל אחד כדי להתחיל. (הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות הוא להאיץ עם לקוח פוטנציאלי.)

"אנחנו רוצים לוודא שכשאפריל יגיע, הוא מוכן", אומר ליפסמן.

חייו של כלב עטלף

למי שלא מכיר, הנה מה שעושה כלב עטלף. כאשר שחקני רעם פוגעים בכדור, הם זורקים את המחבטים שלהם ורצים לכיוון הבסיס הראשון. כשהמשחק מסתיים, רוקי רץ החוצה, אוסף את המחבט בפיו וחוזר לחפירה. בדרך כלל העבודה נעשית על ידי ילדים ובני נוער לא כמעט רכים, נערי עטלפים ונערות עטלפים.

(טירון הואכמעט כלב הבייסבול היחידגם ברחבי המחוז. חלקם כלבי עטלף כמו טירון, ולאחרים יש תפקידים שונים, כמו להביא את המים שלהם לשופטים.)

כמו סבו ואביו לפניו, רוקי מחזיק את המחבט ברכות בפיו, נמנע מסימני שיניים, ומחזיר אותו לחפירה. וכמו כל חבר בארגון היאנקי, הוא יודעשאסור להתעסק עם זפת אורן.

"הנה טיפ למקצוען: תמיד תפוס את המחבט בקצה השמן. הקצה הרזה מכוסה בגוון הדביק הזה שנתקע לך בשיניים, וזה גס", אומר דרבי, בקול שמקריין בוב פיטרסון (ששיחק חפר אצל פיקסארלְמַעלָה) בסרט מיני תיעודי של ESPN.

הסיפור הזה ב-ESPN התמקד בבואו של רוקי ובזמנו בילה עם אביו דרבי. זה היה אמור להגיע לשיאו עם ההזדמנות הראשונה של רוקי להחזיר מחבט במהלך משחק. מבחינת ביצוע, זה הלך נורא. מבחינת קומדיה עם כלב חמוד: ציונים מלאים.

אם לא צפיתם בסרטון שלמעלה, רוקי יוצא בריצה מהחפירה בלי להתחשב באלת הבייסבול שהוא אמור לאסוף, לוקח ריצה מהירה סביב שחקן השדה, מסתובב קצת בשטח עבירה ואז יוצא לבקר. שחקן השדה המרכזי של פורטלנד סי דוגס לפני שחזר למגרש הפנימי.

"הוא לא היה מוכן", אומר ליפסמן. (הוא וליבוביץ אומרים שניהם ש-ESPN ביקש מרוקי לעשות את הופעת הבכורה שלו לפני המועד כדי שיוכלו לקבל את זה במצלמה.)

עם זאת, מאז, הרוקי היה די מושלם, אומר ליפסמן, גם בטרנטון וגם כשהוא נוסע לקבוצות אחרות בליגת המשנה של היאנקיז.

אם הת'אנדר שיחקו העונה, רוקי היה מחזיר את המחבטים בשני הסיבובים הראשונים - לעשות את זה במשך שלוש שעות משחק מלא זה הרבה מה לשאול - ואז נפגש עם מעריציו המעריצים במגרש האצטדיון. הוא "אייקון ג'רזי" עם כרטיסי בייסבול משלו ובבל ראש פעם.

חברים: ישן וחדש

חלק מהיום של טירון במהלך העונה אומר שהוא מגיע למגרש הכדורים מוקדם כמו השחקנים ומבלה זמן במשחק איתם כשהם משתחררים. זה אומר שהוא לומד להכיר את כוכבי העתיד של היאנקיז, שלא לדבר עלכוכבי-על של ינקי שמשחקים עם הת'אנדר במהלך משימות גמילה.

ליפסמן אומר שרוקי אוהב את יאנקי הנוכחימשחתת בייסבולאהרון שופט, אבלהניצן הטוב ביותר שלו הוא שחקן השדה גליבר טורס. שני הגברים היו עם הת'אנדר בימי הגור של טירון.

"הוא אוהב את גליבר טורס", ​​אומר ליפסמן. "כשהלכנו לאצטדיון ינקי ב-2019 והוא ראה את גליבר, הוא כל כך התרגש".

כמובן, החבר הכי טוב האמיתי של רוקי היה דרבי. הם בילו כמעט את כל זמנם ביחד. כשדרבי מת ב-2018, רוקי היה הרוס - בדיוק כמו שדרבי היה כשצ'ייס מת חמש שנים קודם לכן.

"אתה יכול פשוט לראות איך הרוקי היה למטה בלי שיהיה דרבי בסביבה," אומר ליפסמן.

אבל הוא לא היה לבד הרבה זמן. הרעםהציג את בייבי דאש מוקדם יותר השנה. שני הרטריברים מסתדרים מצוין עכשיו, אבל תחילת מערכת היחסים שלהם כללה כמה תעלולי גורים. (דאש קצת יותר אנרגטי מקודמיו.)

"הוא פשוט היה קופץ על כל רוקי", אומר ליפסמן. "טירון היה בחוץ ודאש פשוט יתקע בו".

אילוף כלב העטלף הבא

פארק הזרוע וההאמר של טרנטון נסגר במהלך העונה הרגילה, אבל דאש עדיין עבד קשה עם ליבוביץ', שאימן את כל כלבי המחבט מאז דרבי. (צ'ייס נרכש ככל הנראה בסוכנות חופשית.)

ליבוביץ התחיל את האילוף של דאש כשהגור היה כבן 3 חודשים, לימד אותו רמזים בסיסיים של לשבת, להישאר, לבוא, לעקב.

ואז מגיעה שליפת העטלפים בפועל. הם מתחילים בקטן ואפילו לא עם מחבט. קודם דאש היה צריך להביא כדור, אחר כך זה היה חתיכת יוטה קטנה, מגולגלת כדי להיראות כמו בול עץ קטן. אז הגיע הזמן לעטלף תינוק, באורך של לא יותר ממטר אחד, והחבית שלו עטופה ביוטה.

היוטה ממלאת תפקיד חשוב. לכלבים יש לפעמים נטייה ללעוס עץ, אז היוטה עוזרת ללמד את דש להפעיל "אחיזה רגועה", אומר ליבוביץ. לאחר מכן, האימון עובר לעטלפים כבדים יותר ויותר, ובסופו של דבר דאש יאסוף מחבטים ללא היוטה.

מלמדים אותו לתפוס את המחבט בקצה השמן, להימנע מזפת האורן ומכל אחיזה המופעלת על המחבט.

"ברור שאף אחד מהשחקנים לא היה רוצה שיכרסמו את המחבט שלו", אומר ליבוביץ'.

סוציאליזציההוא גם חלק חשוב באילוף, ולכן ליבוביץ מנסה לחשוף את הכלבים למגוון אנשים ומסגרות, כולל מגרש בייסבול. אחרי הכל, דש צפוי להיגמר מול כמה אלפי אנשים - שלא לדבר על תריסר השחקנים והשופטים על המגרש - עם מוזיקה רועשת או קול של קריין מתנגן ברמקול.

"צריך להיות כלב מאוד מיוחד כדי להשיג את מה שהם משיגים", אומר ליבוביץ.